באמצע החיים הזהות פוגשת מחדש את השאלות על משמעות. מי אני עכשיו, אחרי השנים שעברו, התפקידים שמילאתי והבחירות שעשיתי? מה מתוכי עדיין מדויק לי, ואילו חלקים מבקשים לקבל מקום וביטוי?
במשך שנים אנחנו בונות חיים. אנחנו עובדות, יוצרות קשרים, מגדלות ילדים, מחזיקות משפחה, לומדות, מתפתחות ומקבלות החלטות בהתאם למה שהיה נכון בכל תקופה. בתוך כל אלה נוצרת זהות שיש בה שכבות רבות. חלקן ברורות ומוכרות. אחרות נשארו בשוליים, חיכו לזמן שבו נוכל לשמוע אותן.
באמצע החיים משהו בתמונה משתנה. הניסיון שכבר צברנו נותן לנו קרקע. לצד הקרקע הזאת מתעוררות שאלות חדשות. דברים שפעם הספיקו לנו מרגישים פחות מדויקים. רצונות ישנים חוזרים. כוחות ששכחנו מבקשים לחזור אל החיים.
מי אני עכשיו?
זו שאלה רחבה מתפקיד, מקצוע או מצב משפחתי. היא נוגעת בדרך שבה אני רוצה לחיות, בקשרים שמזינים אותי, בערכים שמובילים אותי ובדברים שאני רוצה ליצור בעולם.
כדי לענות עליה, אפשר לחזור אל הסיפור שכבר חיינו. הזהות שלנו משאירה עקבות: ברגעים שבהם הרגשנו חיות, בבחירות שדרשו אומץ, במקומות שאליהם נמשכנו שוב ושוב, בקשרים שבהם הרגשנו שייכות ובחלומות שקיבלו מקום לזמן קצר ואז נדחקו הצידה.
כל נקודה כזאת מחזיקה מידע על מי שאנחנו. כשאנחנו מחברות בין הנקודות, מתגלה החוט שעובר ביניהן. הוא מספר לנו מה חשוב לנו, אילו כוחות פועלים בנו ואיזו תנועה מבקשת להיוולד עכשיו.
לחפש את העקבות שהשארתי
אפשר להתחיל מכמה שאלות פשוטות: מתי הרגשתי שאני באמת אני? מה עורר בי סקרנות, אנרגיה או יצירתיות? באילו רגעים ידעתי מה נכון לי, גם אם לא היו לי מילים להסביר את זה? איפה ויתרתי על חלק מעצמי כדי להתאים, להחזיק או להמשיך?
החיפוש הזה מאפשר לפגוש את האישה שאנחנו היום, יחד עם כל מה שלמדנו ועם הידע שנאסף בגוף, ביחסים ובעשייה.
הארכיטיפ של האישה הפראית, כפי שקלריסה פינקולה אסטס כותבת עליו ב„רצות עם זאבים”, מציע דרך לפגוש את הידיעה הפנימית הזאת. הידיעה שמזהה מה מזין אותי, איפה אני שייכת, ממה הגיע הזמן להיפרד ומה אני רוצה ליצור.
כשהמשמעות מקבלת צורה
הבנה פנימית מקבלת כוח כשהיא פוגשת את החיים עצמם. היא יכולה להפוך לבחירה חדשה, לשינוי בקשר, לגבול שמבקש להיאמר, לכיוון מקצועי, ליצירה או לרעיון שמחכה למימוש.
המשמעות נוצרת מתוך החיבור בין הסיפור שחיינו לבין הדרך שבה אנחנו בוחרות לפעול עכשיו. החיבור הזה מאפשר להתקרב אל מי שאנחנו ממש ולתת לזהות שלנו צורה בעולם.
בעקבות עצמי
„בעקבות עצמי” נולדה מתוך הרצון ליצור מרחב לנשים באמצע החיים שמבקשות לעצור, להתבונן בעקבות שהשאירו ולזהות את החוט שמחבר ביניהן.
בתהליך הקבוצתי נחזור לרגעים של חיות, שייכות, יצירה ותנועה. נפגוש את התפקידים שנשאנו, את הכוחות שהתגלו לאורך הדרך ואת החלקים שמבקשים לחזור לתמונה. מתוך החיבורים נוכל להבין מה חשוב עכשיו ולתת לו ביטוי מעשי.
אפשר להתחיל כבר מכאן: לבחור רגע אחד בחיים שבו הרגשת שאת במקומך, ולשאול מה היה נוכח שם. איזו איכות שלך קיבלה ביטוי? מה הרגע הזה יודע לספר לך על האישה שאת היום?