כשזהות פוגשת משמעות

אנחנו רגילים לחשוב על עבודה בתור מה שאנחנו עושים, אבל האמת היא שהעבודה שלנו מספרת עלינו כמעט הכול. היא חושפת את הדרך שבה אנחנו מגיבים, איך אנחנו נכנסים למערכות יחסים, מה אנחנו מאבדים כשאנחנו בלחץ, ומה גורם לנו להרגיש שייכים באמת. היא כמו מראה גדולה שמחזירה אלינו את השאלות הכי עמוקות על זהות, ביטחון ומשמעות.

יש אנשים שעבורם העבודה היא במה. אחרים מרגישים שהיא סוג של בית. יש גם כאלה שפשוט רואים בה מקום שבו הם מנסים למצוא את עצמם, להשתלב, או לשמור על שקט פנימי. כל אחד מאיתנו יוצר את הגרסה האישית שלו למרחב הזה, ולפעמים רק אחרי שנים אנחנו מבינים עד כמה העבודה משנה אותנו, לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים.

כשאנחנו מדברים על זהות מקצועית, אנחנו בעצם מדברים על מי שאנחנו במצבים שונים: כשהכול לחוץ, כשיש הצלחה, כשיש ביקורת, כשיש שיתוף פעולה, כשאנחנו מנסים להוביל או כשאנחנו מעדיפים להתבונן מהצד. הזהות נוצרת מתוך התגובות הקטנות, הבחירות היומיומיות והאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו.

וזה מה שהופך את העבודה לכל כך משמעותית. היא המקום שבו אפשר לראות את עצמנו בתנועה. היא מראה לנו באילו תחומים אנחנו בטוחים, איפה אנחנו עדיין מחפשים הכרה, ואיפה אנחנו פועלים כמעט בלי לשים לב, על טייס אוטומטי שלמדנו לסמוך עליו כשהיינו צריכים לשרוד והוא עדיין מגן עלינו לפעמים גם כשהוא כבר לא באמת נחוץ. שם גם מסתתרים המשאבים הכי גדולים שלנו, היצירתיות, היכולת להקשיב, והאומץ לנסות שוב.

ברנה בראון מדברת על הצורך האנושי לעמוד על קרקע יציבה לפני שאנחנו זזים. היא מזכירה שכולנו רוצים לדעת שיש לנו בסיס לפני שאנחנו קופצים למים. זה נכון גם בעבודה: לפני שאנחנו משנים כיוון, מחפשים תפקיד חדש או מנסים להמציא את עצמנו מחדש, חשוב להבין מה מניע אותנו. אחרת אנחנו רק מעבירים את אותו הסיפור הישן למקום אחר עם לוגו חדש.

ולפעמים, עוד לפני שינוי גדול, מספיק לעצור רגע קטן, כמו קפה של בוקר לפני ישיבה או נשימה אחת לפני תגובה, ולשאול את עצמנו שאלות פשוטות: מה באמת חשוב לי בעבודה? מתי אני מרגישה ביטחון, חופש, השפעה, שייכות? ומתי אני מסכים להיות אני? איפה אני עוד פועל מפחד לאכזב או מתוך רצון להוכיח

משהו?

כשאנחנו מעיזים לשאול את השאלות הנכונות, משהו מתבהר. מתבהרת ההבנה שהמושג 'פרשת דרכים' לא תמיד אומר שינוי דרמטי או החלטה גורלית. זה לא בהכרח אומר להפוך משכיר לעצמאי, לחפש עבודה חדשה או לעזוב הכול. לפעמים זו תזוזה פנימית קטנה, מבט על הקרקע היציבה שעליה אני עומד.ת, ידיעה מחודשת של מה ה'אני מאמין' שלי ומה הערכים שמובילים אותי. מהמקום הזה אנחנו יכולים להרגיש קרובים יותר לעצמנו, ורק אז להמשיך להתפתח.

מתבהרת ההבנה שהעבודה היא לא רק מה שאנחנו עושים אלא גם השער דרכו אנחנו מתפתחים.

מחקר עדכני מצא כי הזהות המקצועית יכולה לשמש כגשר בין רגשות לבין מחויבות ומעורבות

הוא מראה שהבנה עמוקה של זהותנו המקצועית יכולה לחזק את תחושת המשמעות, השייכות והמעורבות שלנו במקום העבודה. (Carvalho et al., 2025)

במקום לרדוף אחרי התשובה הגדולה של "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול", אולי הגיע הזמן לשאול: מי אני כבר עכשיו, בתוך מה שאני עושה? ברגע שמתחילים לראות את זה, לא חייבים למהר לשנות. לפעמים עצם ההבנה מחזירה לנו תחושת שקט ויציבות. משם, הבחירה הבאה נולדת מסקרנות לגלות מה עוד אפשר להיות.

הזמנה פנימית וחיצונית

הסדנה WHO AI נולדה מהרצון הזה, לעצור רגע, להקשיב לעצמנו בתוך העשייה, להבין מי אנחנו כשאנחנו עובדים, יוצרים, פועלים בעולם.

במהלך הסדנה נחקור את הסיפור שמאחורי התפקידים שלנו, נזהה את הערכים שמניעים אותנו, ונגלה את המקומות שבהם הזהות שלנו קוראת להקשבה מחודשת, לחלקים שבנו שאנחנו לא תמיד מביאים אל העולם.

באמצעות הסוכן החכם שבניתי, נוכל להוציא גם תורים שיתקשרו אל העולם את ההבנות החדשות שנגלה.

אם משהו מהדברים האלה מדבר אליך, אולי זה הזמן שלך להתחיל להקשיב לסיפור שאת.ה כבר מספר. לא צריך לדעת מראש מה יצא מזה, רק להיות מספיק סקרנ.ית כדי להתחיל לחבר את הנקודות ולגלות מי שאת.ה ממש.